חקלאות

הקצאות המים לחקלאות 

צריכת המים בחקלאות מהווה כמחצית מצריכת המים בישראל. ואולם, ניתן לראות כי על פני השנים החלק היחסי של המים הנחותים לחקלאות הולך וגדל לעומת חלקם היחסי של המים השפירים המשמשים להשקייה חקלאית, ההולך וקטן.
על-פי החלטת הממשלה נקבעו נורמות לכמויות השימוש במים לגידולים שונים כאשר הקצאת המים לצריכה חקלאית נועדה לחקלאות הפרטית ולחקלאות המתוכננת בקיבוצים ובמושבים. הקצאת המים לחקלאות הפרטית החלה למעשה עם חקיקת חוק המים ותקנות הקיצוב שהותקנו על פיו. הנורמות נקבעו לפי  כמויות השימוש במים לגידולים השונים, כאשר שכלול הנורמות השונות קובע בסופו של דבר את גובה מכסת המים לכל חקלאי.

 

קיצוץ בהקצאות המים

בשנת 1986החלה מדינת ישראל לקצץ בהקצאות המים לחקלאות לאור ומחסור המים ההולך וגדל. עיקר הקיצוץ נעשה בהקצאות המים המגיעים מהמערכת הארצית התלת אגנית; הכינרת, אקוויפר החוף, אקוות ירקון תנינים והמקורות המזינים אותם.לפי החלטת משרד החקלאות, הקיצוץ נע בין 20% ל-70% מהקצאת הבסיס. על מנת למזער את נזקי הקיצוץ, נקבעו שיעורי הקיצוץ בהתאם לגידולים השונים. קיצוץ מינימאלי חל על גידולים רב שנתיים (מטעים) ועל גידולים עתירי השקעה (חממות) וקיצוץ מקסימאלי נקבע לגידולי כותנה וגידולי שדה.

 

שימוש חקלאי במי שפכים מטוהרים (קולחין)

השבת הקולחין משרתת מספר מטרות חשובות: ראשית, טיהור מי הביוב מונע את זיהום מקורות המים והסביבה. שנית, שימוש במי קולחין להשקיה חקלאית מאפשר חיסכון במים שפירים. עידוד השימוש במי הקולחין מתבטא בתעריפים נמוכים משמעותית יחסית למים שפירים. יתרה מזו, בשנות בצורת, כאשר הקצאות המים השפירים לחקלאות מקוצצות בשיעורים גבוהים, לא חל בדרך כלל קיצוץ במי הקולחין. בשנים האחרונות מסייעת  רשות המים ליזמים פרטיים בהקמת מפעלים פרטיים להשבת קולחין לחקלאות. הסיוע כולל ליווי מקצועי ומענקים לביצוע השקעות.